Author Archives: עומר

אל תשלמו לפייסבוק

א/נשים מסביבנו מתחילים לשלם לפייסבוק תמורת פרסום.

זה גרוע מאוד בעיני. ממש אסור לעשות את זה.

קודם דיברתי על זה עם מישהו שמעביר אצלנו סדנאות לפעמים. הוא התחיל לשלם למנוולים, אומר שאין לו ברירה, זאת הפרנסה שלו וזאת הדרך היחידה להגיע לאנשים. והוא קצת כעס ונעלב כשאמרתי לו כמה אני לא שבע רצון מזה. אני לא שופט אותו – אין בחירות כלכליות קלות בימינו – אבל חושב שאנחנו כקהילה צריכים להתחיל לחפש דרכים אפקטיביות להתנגד לתופעה הזאת.

נניח שאת הולכת במדבר עם עוד קבוצת א/נשים. האוכל מועט, ולא ברור אם יספיק לכולם לכל הדרך. פתאום מופיע מולך שדון, ומציע לך להעביר לרשותו פרי אחד מתיק הגב שלך. בתמורה, הוא ידאג לקחת פרי אחד מכל אחד משותפייך למסע, ולהעביר אותו אלייך. רציונלית זאת עסקה די משתלמת. אבל הרציונליות הזאת היא רציונליות של דילמת האסיר, של א/נשים לא חופשיים שמטפסים אחד על השני בשביל לשרוד, ובסופו של דבר שוקעים הרבה יותר עמוק. אותו השד שהתייצב בפנייך, הציע את אותה עסקה גם לכל שאר החברים למסע, ובסוף כולם נשארים עם פחות.

אנחנו חייבים להרים את העיניים כל אחד מעל לפיתוי האישי הנואש שלו, ולראות את המצב של הקהילה הרחבה שלנו. המון עסקים קטנים, המון א/נשים שעושים דברים נהדרים, כל אחד בתחומו, המון קהל שצמא ללמוד ולשמוע ולקנות בתוך הקהילה. קהל שמודע להבדל בין לשלם לחברים ללזרוק את הכסף לאיזה תאגיד-ללא-תחתית. קהל שמשאביו מוגבלים מאוד, והוא נאלץ לברור בקפידה על מה להוציא את הכסף ועל מה לא. אנחנו נמצאים בתחרות קשה על הקהל הזה, אבל כל תשלום לפייסבוק רק מקטין את העוגה שצריכה להתחלק בינינו. כל תשלום כזה הוא עוד תשלום שאנחנו נאלצים לגלגל על השותפים שלנו ועל הלקוחות שלנו, והם נאלצים לגלגל אותו הלאה, וכך הקהילה כולה נהיית קצת יותר ענייה.

כשפייסבוק מציעים לנו לשלם להם על שיווק, הם בעצם מציעים למכור לנו את העיניים של החברים שלנו. אחר כך הם מספרים לנו שכך וכך א/נשים ראו את הפוסט הזה והזה, תמורה הולמת לכספנו. האם העיניים של החברים שלנו נמצאות בבעלותם? לא ממש. אבל יש להם מונופול על אמצעי התקשורת הקהילתי המרכזי שלנו – מונופול שאנחנו בעצמנו מסרנו לידיהם – וככה הם יכולים לסחוט אותנו, איש איש בבדידותו: אם לא תשלם, נמסך אותך.

***

בסוף כולם יעזבו את הפייסבוק והיא תקרוס בבת אחת. השמועה אומרת שזה הולך לקרות די בקרוב. אבל בינתיים אנחנו צריכים להתמודד עם הסיטואציה החדשה שנכפתה עלינו, והדרך היחידה להתמודד איתה היא להתמודד איתה כקהילה. בתור התחלה, אני מציע לאסוף רשימה של עסקים קטנים שיתחייבו לעולם לא לשלם לפייסבוק על שיווק. אמנם אין דרך לבדוק מי משלם ומי לא – צריך יהיה לסמוך על יושרם של א/נשים – אבל התאגדות תמיד היתה אמצעי ההגנה המוצלח ביותר מול כוח דורסני.

בינתיים רק זורק רעיון לאוויר, בתקווה לפתוח שיחה. תודה על ההקשבה.

לאאאא! זאת אקונומיקה!

“אף פעם לא סבלתי את ריח האקונומיקה, אבל משום מה היא נחשבה בעיני לרע הכרחי. ובכן, לימים התברר שלמרות שיש מי שרוצה שנאמין אחרת, האקונומיקה היא לחלוטין ברת החלפה! מה רבה הייתה שימחתי כשאמרתי לה שלום ולא להתראות לפני כשנה”
(תמיצ, יולי 2007)

היום בצהריים ירון הביא לנו בקבוק אקונומיקה מהמכולת השכונתית.
בטקס רב רושם, שפכנו – הוא ואני – מעט מהנוזל המצחין אל תוך מערכת המים האפורים שלנו.
כן, כן, העץ עכשיו משקה את עצמו ב(טיפונת)אקונומיקה.

חשבונית אקונומיקהאיך זה קרה? למישהו יש הסבר לזה?

למי שלא מעודכנת, תקציר הפרקים הקודמים:

לפני שנה, כשהגעתי לדירה 8, קיבלו את פני דלי מים מתחת לכיור במטבח, דלי מים מתחת לכיור באמבטיה, גיגית מים שאספה את מי המקלחת, ועוד שני דליים מלאים ליד האסלה בשירותים. מערכת מים אפורים הכי בסיסית, הכי עובדת: ממלאים את הדליים במים משומשים, ואז מדיחים בעזרתם את הקקי בשרותים.

לאורך השנה הזאת התאספנו כקבוצה, ועברנו לדירה 7 הענקית. בחדר האמבטיה הגדול (יש עוד אחד, קטן; נעזוב אותו בינתיים) צצו דליים בכמות דו-ספרתית – דליים ענקיים של טחינה או של סיד – כולם עולים על גדותיהם במי מטבח, אמבטיה, כיור, כביסה. דליים שונעו לאורך המסדרונות, ובכל פעם שמכונת הכביסה התחילה לסחוט את הבגדים, צליל הסחיטה היה מקפיץ את הכובסות (זה אני בעיקר) ומריץ אותן מקצה הבית כדי להעביר את צינור הפליטה שלה מהדלי המתמלא לדלי הריק שלידו. ליאור זינגר תאר את זה יפה: שוליית המכשף.

אז התקנתי מערכת מים אפורים.  עכשיו מכונת הכביסה שופכת את המים שלה לדלי השחור הענק, בתוכו יושבת משאבה טבולה שזורקת אותם מעלה אל תוך החבית הכחולה, וממנה הם זורמים בסיוע הגרוויטציה אל תוך הניאגרה. שרותי קסם, לא?

אמממ… לא בדיוק. כמו תמיד, הטכנולוגיה מבטיחה נוחות, אבל מביאה איתה גם הרבה בעיות וכאבי ראש. בראש ובראשונה – המים יושבים במערכת כמה ימים, ואז צומחות בתוכה מושבות של מיקרואורגניזמים. הן סותמות את הכניסה לניאגרה, הן מסריחות אימים, והן מסוכנות בפוטנציה. אנחנו דירה אקולוגית למחקר והדגמה, אז לקחנו את הזמן לנסות כל מיני פתרונות: ניסינו לחמצן את המים באמצעות משאבה של אקוואריום; ניסינו לשפוך לתוכם E.M; והיום, היום הגענו לשלב הכלור.

שלב הכלור

“לא כך הכלור (נתרן תת כלוריתי ליתר דיוק). באקונומיקה יש 3% מהכלור הזה והיא מביאה איתה בשורות רעות מאוד בכל אשר תלך. הריח שלה מצחין ומבשר על הרעילות של הכלור לגופינו בנשימה או במגע, כשהיא באה במגע עם צבע או כל חומר אותו היא “מנקה” נוצרים רעלים אשר משתחררים לאויר או זורמים להם עם הביוב ותורמים לזיהומי קרקע ומים.”
(תמיצ, שם)

טוב, אקונומיקה היא לא חומר סימפטי כידוע. אבל החל מהיום, אני מקווה שלזמן לא ארוך, אנחנו משתמשים בה כדי לחטא את מערכת המים האפורים שלנו. כתבתי את הפוסט הזה כדי לנסות ולהסביר למה בעיני מדובר לא בנסיגה אלא בצעד קדימה באבולוציה המבורכת של העץ. אבל הספקתי לכתוב רק את ההקדמה ועכשיו אני צריך ללכת. אז אני מפרסם את זה כחלק א’, ומתחייב בזאת חגיגית להמשיך ולהגיע לעיקר ההיגד מתישהו בימים הקרובים.

בינתיים, תודה על תשומת הלב.