איך זה שהכל יוצא כל כך מתואם לפעמים? בימים האחרונים חוויתי את ידה השומרת של הבריאה.
יום שלישי אחרי הצהריים, בני ואני יורדים לכיוון רחוב זלמן שניאור.
“אוי”!
פיגומים בבית היידיש שפיל – מה שלום הקומפוסט שלנו?
הוא בסדר, רק פירקו לנו את המשטחים ושמו בצד.
קבלן הפיגומים אומר שמחר מתחילים לשפץ, הוא רק הקים את הפיגומים – ביוש.
למחרת בבוקר אנחנו מוצאים את מנהל העבודה. הייתם מצפים לחוסר תקשורת, לא?
“אה! זה אתם!! הפכתי לכם קצת את הערימה”
???
מסתבר שהבחור מגדל ירקות אורגניים בחצר שלו ויש לו טיפים בשבילנו על הקומפוסט.
העולם הוא כבר לא מה שציפיתם!
חמוד חמוד, אבל עדיין צריך למצוא פתרון לערימות שלנו, ומהר, כי תיכף יעופו כאן שפריצים של בטון. עומר ובני כבר סיירו בחצרות ודיברו עם שכנים לא מעוניינים. הייתה קצת פסימיות באוויר, אבל אני התחלתי לחורר במרץ ארגזים ודליים שב-מי-קרה בדיוק הבאתי מהמזבלה של נתיב העשרה (למה?) עם תכנית לטמון בתוכם את הקומפוסט הבשל והחצי-בשל.
זה כבר עשה אותי למאושרת מאוד:
ואז תפסנו את איילת שלונסקי שאחראית על מתחם כיכר ביאליק לשיחה תוך כדי סיור מסביב לכיכר. מפה לשם ודי מהר הוחלט שהחצר האחורית של בית ביאליק תקבל אותנו אליה. מה רבה היתה שמחתנו!
דברים משתנים, לפני שנתיים קיבלנו אישור לעשות קומפוסט בבניין שעמד בפני פינוי ושיפוץ, מקום מוזנח ולא נחמד. זה היה הרבה בשבילנו, אבל הנה עברו שנתיים והמודעות כבר במקום אחר – אנחנו והקומפוסט שלנו מוזמנים לחיבוק קצת יותר חם. ההתמדה שווה!
יום חמישי בבוקר, עומר בני ואני יורדים למטה עם את וקלשון, מפנים קומפוסט, בונים קומפוסטר, ומתחילים להבין את הפוטנציאל של החצר האחורית החדשה “שלנו”.
יש שם שטח אדמה מוארך ומוזנח, מין בן בלי בית בין הבניינים, שמקבל כתמים של שמש אולי שעתיים ביום. צומחים שם מלא סירפדים – סימן טוב!
התחלנו ערוגה מוגבהת – תפשתי את האת והתחלתי לחפור, האושר זורם בעורקים כל כך מהר כשעובדים עם האדמה – זה פשוט מדהים.
היום, שבת, המשכנו לפנות קומפוסט ואז עלה בדעתי רעיון מדליק – לעשות ערוגה בין הגדר לגדר – קשה להסביר, בואו לראות! טוב, הנה תמונה:
בין גדר הבטון הכעורה לגדר הרשת המכוערת יש ספייס מלא באשפה. במקום לפנות אותה, התחלנו לשפוך לשם קומפוסט חצי בשל. עליו שפכנו קומפוסט בשל, ואז אדמה שפיניתי כשחפרתי את הערוגה המוגבההת. איך אני אוהבת כשבעיה היא פתרון. התכנית שלי היא לשתול שם שעועיות.
ביום שלישי הגנן מגיע, וכולי תקווה שהוא יסכים למשוך לנו כמה צינורות השקייה… או פחות חיבור אחד למים. ניראה עיך יתפתח, בינתיים הערוגה ניראת ככה:
וערימת הקומפוסט החדשה שלנו נראית ככה, ממש מאושרת כשבני זורק אליה את יבול המיטפח העצי:
כשכבר סגרו את בית ביאליק ואספתי הכל בכוונה לחזור הביתה לצהריים, חיכתה לי עוד מתנה אחרונה. מישהו זרק מאוורר! והרי זה הדבר היחידי שנעלם לנו עם בוא הפועלים, מכסה המאוורר שמשמש אותנו לסינון הקומפוסט הבשל. הצעכבתי לעוד רגע, פיקרתי את מכסה הרשת, והשלכתי מעבר לגדר, ליד הערימה החדשה.
מה עוד היקום מסדר לנו?
תודה על הכל!
תמי