זן ואמנות הרב פעמיות

אתמול בלילה יצאתי לאירוע חברתי, הצטרפה אלי חברה טובה שמזמן לא פגשתי, הפכה להיות הקניינית הראשית של מחלקת כלי הבית ברשת שאת שמה לא אזכיר מפאת אי רצון לקידום תאגידים. חשבתי שזו תהייה התאווררות נעימה אחרי יום שלם של עבודה אינטנסיבית על הכנס.

היה באמת מקסים. מלון בוטיק, אנשים יפים, ואוכל טבעוני נהדר.

השיחה התגלגלה, פגשתי א/נשים שאני מכירה, היה כיף, אבל משהו הטריד והטריד. אני יודעת שהוא הטריד את כולם, אבל הם התעלמו. היה בי את החלק הזה שרצה גם כן להתעלם. שרצה להיות כמו כולם. אבל כרגיל לא יכולתי לעמוד בזה.

לאן הולכים כל הכלים הללו?” שאלתי את אחת המגישות החינניות. היא הייתה ממוקדת מטרה והשאלה יוצאת הדופן שלי קצת בלבלה אותה – “לא יודעת“.

אתם זורקים אותם?”

כן. כן.” אצה רצה לדרכה

שאלתי גם את הילדים שהיו גם הם עסוקים עד מאוד. חברים של המשפחה, חמודים!

תשאלי את המפיקה, הנה היא!”

המפיקה, שגם אותה איכשהו הכרתי, חיבבה את השאלה שלי, אבל באמת שהיו לה דברים אחרים להתעסק איתם עכשיו.

שוב היססתי. האם זה לגיטימי לעבור את הסף? פשוט להיכנס לחדר האחורי?

חשבתי על כל כפיות העץ היפות הללו. חשבתי על הבמבוקים היפים שהן היו, חשבתי על הבור בנגב, חשבתי על מוס חלווה.

בפעם הבאה שהדלת נפתחה, חברתי הטובה ואני, הופ, חצינו את הקווים.

פתאום, עולם הפוך. ארגזים מלאים באשפה, מלא מלא כלים, והמגישות היפות יוצאות אלינו עם מגשים של כלים מלוכלכים ומפיות, אלפי מפיות, חלקן נקיות לגמרי, חלקן ניגבו רק מעט, הרבה כלים רב פעמיים, שיישטפו ויוחזרו לשימוש שוב ושוב. והמון המון המון כלי במבוק חמודים – כפות כפיות ומזלגות, שבילו בפיותיהם של אנשים טובי לב לשלושה ארבעה ביסים מעודנים, והופ לזבל!

לזבל ממש – לחירייה ומשם לבור בנגב, אם למישהו יש עדיין אשליות לגבי כלים מתכלים“.

ואנחנו, מוקדם יותר באותו היום שברנו את הראש איך נגיש את מוס החלווה שלנו?” חשבנו להגישו בקליפות של חצאי תפוז מיובשות, “אבל מאיפה יהיו לנו כפיות??”

והנה הן, מאות כפיות חמודות, בדרכן הבטוחה להפוך לזיהום.

העולם שלנו מאוד

מאוד משונה

אספנו את כל מה שיכולנו לאסוף

ואחר כך הגיעו גם קעריות הפלסטיק המהודרות, חד פעמיות לגמרי גם הן. אספנו גם אותן!

לאורך כל התהליך קיבלנו קריאות עידוד ותמיכה מכל המעורבים, מהמפיקה, מהמגישות, ממנהל העבודה ומהילדים, כולם שמחו לעזור לנו. זה הראה לי משהו על התודעה האנושית וכמה אנחנו קרובים לשינוי הגורף. כולם יודעים שזה לא בסדר“, כולם בהדחקה בקשר לזה, וכשהם רואים משהו טוב שנעשה, הם שמחים לעזור! זה היה מלבב!

בשלב השלישי של הערב, חזרנו פנימה. חשבתי ששם אני אתנהג כמו בן אדם, אבל כבר לא יכולתי. התחלתי לפנות ישר מהשולחנות. עכשיו זה היה עוד יותר חכם – עזרתי לצוות בפינוי. הא~נשים היפות הסתכלו עלי במבטים קצת משונים, אבל היה זוג אחד ששבר את הקרח והתחיל לדבר איתי באהדה רבה שגרמה לי לא להצטער בכלל על המחסור שלי בגבולות. כשהבחור סיים את הקינוח הוא רץ אלי עם הכפית!

בסופו של דבר יצאנו משם עם שתי קופסאות עמוסות בכל מה שאנחנו זקוקים לו לקייטרינג של הכנס ויותר, חברתי יצאה מסופקת: “ידעתי שמחכה לי הרפתקאה איתך”, ואני מקווה שכמה מהאורחות יצאו עם איזה סימן שאלה מעניין, בנוסף לחיוך על השפתיים.

ואם מישהו מוטרד בענייני ניקיון, לא הלכתי לישון לפני שכל הכפיות נשטפו היטב, נוגבו, והונחו במייבש המזCityTree_spoons_01ון לייבוש מוחלט (אם אין לחות, אין חיים, כלומר אין חיידקים, זה די פשוט).

 

One thought on “זן ואמנות הרב פעמיות

Leave a Reply

Your email address will not be published.