זכאים ואז טיול לרחבת העירייה

אז בסופו של יום, אני יושבת מול תולעת ספרים, על ספסלי עץ מהממים מה יש לאמר שהעירייה התקינה. הם רחבים יציבים ונעימים ואפשר להשעין את הגב על צידו של ספסל אחד ולפרוש רגליים לאורך הספסל השני הצמוד אליו. קשה להסביר, מי שרוצה להבים שיבוא בעצמו לכיכר מלכי ישראל (סליחה אבל בשבילי זה עדיין השם) ויישען. אומר רק שזה מזכיר את הקומבינה שעושים באוטובוס או ברכבת כשזוכים לספסל שלם, אבל כאן זה הרבה יותר נוח, ויש יותר אוויר, ואפשר להשקיף על בניין העירייה שבאמת ניראה עכשיו הרבה יותר אלגנטי, אפילו יפה הייתי מעיזה לאמר.
ויש אינטרנט. המון אינטרנט.

מכיון שאני אחרי ארוחת יומולדת עם ההורים בזכאים (מושלמת!) אין לי שום עניין בשוקו. אשב לי כאן, נחבאת מההמולה ואכתוב.
משהו שעלה בדעתי בדרך לכאן.
אני מוצאת פרטיות ברחובות הסואנים, בבתי קפה, אני יודעת שזה לא חדש, אנשים עם לפטופים זה מראה מוכר כבר שנים במקומות ציבוריים. מה שמעניין הוא שהבית שלי איננו פרטי. בבית, בתוך ארבעה קירות, אין לי פרטיות ואני גם פחות ופחות מעוניינת בה. אני רוצה להציע שבתים הם לא מבצרים יותר. הם מבצרים מהקור, מהחום, אבל לא מאנשים. אם יש לי מקום מקלט, למה לא לשתף בו עוד אנשים? למה שלא יהיו בו אנשים כל הזמן. הוא כל כך יקר הבית ומרכז בתוכו כל כך הרבה משאבים. הלא זה בזבוז שהוא יהיה ריק. בית מושלם הוא בית חי, שיש בו תנועה וחיים כל הזמן. אנשים נוסעים ובאים, והבתים נשארים מלאים.
והנה ראו לפניכם עולם של בתים פתוחים. בכל מקום אתה יכול למצוא דלתות פתוחות, להיכנס, לאמר שלום, לשבת לאכול משהו וללכת לישון. יציעו לך כבר מיטה. רוצה פרטיות? צא החוצה!
במצפה רמון התארחתי בביתו של רון. הסבירו לי איך להגיע. הגעתי בלילה, לא היה אף אחד בבית. ניכנסתי, הדלת היתה פתוחה, עקבתי אחרי ההוראות שרון וחמוטל נתנו לי והרגשתי בבית. הנה חדר האורחים, והנה השירותים שאין בהם אור, הנה השירותים שיש בהם אור והנה המטבח. התארגנתי, התברתי לאינטרנט, ובסוף גם הלכתי לישון. קמתי בבוקר בבית ריק, התארגנתי ויצאתי.
זה היה כל כך טבעי ופשוט. לא השארתי נזקים אחרי, להיפך השארתי כיכר לחם שקניתי (במאפיה שבה חמוטל עובדת) אכלתי ממנה קצת והשאר נישאר לטובת בני הבית.
זה היה יכול לקרות בכל בית, גם עם אנשים שאני לא מכירה.
קצת אמון, קצת שינוי פרדיגמת הפרטיות – אנחנו תיכף שם!

** הפוסט הזה הוא חלק ממסמך-בלוג שהתחלתי בפורמט של גוגל דוקס, “פתקים מתל אביב – עדיין מחפשת את הפורמט שמתאים לי

 

One thought on “זכאים ואז טיול לרחבת העירייה

  1. אלון אלירן

    אינני יכול שלא לצטט כאן שוב את שירי, שפרסמתי כבר כאן:
    http://www.citytree.net/branches/posts/1000

    ביתו של האדם הוא גבולותיו
    מוטב ייקח תרמיל על גב
    יכתוב שיריו עלֵי ספסל
    על אי־תנועה יֵישב, יאכל
    בִשְֹאון הרחוב יקשיב לַשקט
    פסיפס־אדם תשבץ־מִדְרֶכֶת
    על נְהר־תנועה ישוט, ינצֵחַ
    יְוותר וְיִיוותר לָנֶצַח משורר

    Reply

Leave a Reply

Your email address will not be published.