התאהבות וההתפכחות, והפעם בדנדרה, דמנהור

הנה זה קורה לי שוב – אני מגיעה למקום חדש ונדלקת כולי, מתאהבת בסיטואציה. עולה לי תמונת חלום ואני מוכנה לחתום מיד על כל חוזה –לשנות את התוכניות, להישאר במקום, מדמיינת את עצמי נשארת כאן חודשיםכל פעם זה במקום אחר, אתמול הגעתי לקמפר קטנטן וחמוד בשטח של קהילת דנדרה בדמנהור: אף אחד כאן לא מכיר אותי, כל מי שאני מכירה לא נמצא כאן, אני לבד, אני יכולה לעשות את העבודה שלי כאן בשקט. יש לי מקום חמוד וחם לישון בו, יש חשמל ואינטרנט, יש נוף מדהים מסביב, אויר נקי שאין דברים כאלה, מי מעיין להתקלח בהם, מקום נוח בין העצים ללכת לנשום בו ולעשות יוגה בבוקר. פירות לאסוף או לקנות. זהו, הכל מושלם, אני נשארת כאן לתמיד!

ואז (כמו היום למשל) אני מתעוררת בבוקר, ומסתבר שמשהו חסר. חסר לי להיות עם מישהו שאני מכירה – אם קמתי במצב רוח טוב אז שיהיה לי עם מי לחייך מקיר לקיר, ואם לא ישנתי טוב (ממש לא הצלחתי להירדם אתמול בלילה), שיהיה שם מישהו שאני יכולה להיות עצבנית לידו (זה לא משהו שאני יכולה להיות אם אני אורחת של מישהי שרק אתמול פגשה אותי פעם ראשונה בחייה), ואם לא בא לי לעשות את העבודה שלי, אני צריכה שיהיה לי לאן ללכת ואיך – פה,יש שער חשמלי נעול (כך ניראה), וגם אם ארצה ללכת לדמנהור, זה שעהשעתיים הליכה, ואני לא יודעת איך למצוא את הדרך (אמרו לי שזה מסובך וחדשים לא יכולים למצוא את הדרך, לא ברגל ולא באוטו). אז אני לבד, ומסתבר שזה לא כזה כיף להיות לבד כשאני לא יכולה ללכת כרצוני. אני תלוייה בחסדי לוח הזמנים של המארחים שלי – המקסימים באמת, אך העסוקים בחייהם. ובכלל, זה הבאאסה של מקומות מבודדים, קסומים ככל שיהיו – אי אפשר פשוט ללכת למקום אחר, לקחת את המטרו, או אוטובוס, או את האופניים שלי או את זוג הרגליים שלי שכל כך התחזקו עכשיו ובא לי שיישארו ככה! וללכת.

אותו מקום שניראה קסום לגמרי בביקור ראשון – ההפתעה, הגילוי, העוצמה של הרגע – לא פועלים אותו דבר בביקור שני ושלישי. זה הקסם של הטיול – כל פעם להתפעם מחדש מהדבר החדש והמפתיע. לחזור לאותו מקום למחרת לא עובד. חזרתי למשל לקתדרלה של בולוניה למחרת. זה לא היה אותו דבר. בביקור הראשון באנו בשעת השקיעה והיתה שמש חזקה שחדרה לכנסיה והפיצה אור של קסמים. נשימתי נעתקה, היה שם רגע. למחרת היה מעונן, ושום דבר כבר לא היה מפתיע באותו אופן. אני כמעט ומצטערת שחזרתי!

יש חווייה הפוכה, של לחזור שוב ושוב אל המוכר. אבל זה לא יכול לקרות כשאני במקום אחד לא יותר משלושה ימים. זה יכול לקרות בבית. בתל אביב. במרפסת העלים שלנו, בחוף טרומפלדור, אני שם,יום אחרי יום – כל יום השקיעה שונה. כל יום מופע חדש. הקסם של ההבדל הקטן.

אני חוזרת הביתה.

One thought on “התאהבות וההתפכחות, והפעם בדנדרה, דמנהור

  1. allstarzgame99

    Wonderful article! This is the kind of info that are meant to be shared
    around the net. Disgrace on Google for no longer positioning this post
    higher! Come on over and seek advice from my web site . Thanks =)Click Me Here 슬롯사이트

    1YANGSKIE

    Reply

Leave a Reply

Your email address will not be published.