אז הכנס עבר, ועכשיו אני מתרגשת מכמה קורסים שנפתחים בעץ, ביניהם הקורס לדבוראות ביודינאמית עם הילמר קונמן.

ביום ההולדת של בני, לפני מספר שבועות, ביקרנו בטבעון והלכנו לראות את הכוורות של הילמר. גילינו עולם שלם. ידעתי שזה שם, זה הטריד אותי, והנה נפתחה לי דלת להבין באמת מה קורה עם הדבורים בעולם, ולהירתם לעזרתן (לעזרתינו!).

אם מישהי עדיין מבולבלת, אין דבש בבית והוא לא חסר לי בתפריט. הכוונה של הקורס והסיבה שאני משתתפת בו היא הרצון להבין מה קורה עם הדבורים.

הילמר מגדל דבורים מתוך התמקדות בריפוי, ובשום אופן לא בצריכת דבש. המפגש איתו ועם הכוורות שלו הוא מפעים ומרגש.

הנה כמה “דברים שאנחנו יודעים על דבורים“:

~ הדבורים חשובות להאבקת, כלומר לריבוי, כלומר להמשכיות, של צמחים רבים, ביניהם מגוון עצום של צמחים שמהם אנו ניזונים, במילים אחרות, הפירות והירקות שאנחנו כל כך אוהבות.

~ הדבורים “נעלמות“, שזה מין מילה יפה ומסתורית משהו ל“מתות“

~ הן מתות, משהו ממית אותן. מה?
~ טבעונים וטבעוניות מתוקות לא אוכלות דבש ומוצריו מתוך רצון להימנע מניצול דבורים.

הנה כמה שאלות שמטרידות אותי:

~ מה אם, מרב רצון להתחשב, אנחנו בעצם נמנעים מיחסי אמון ותמיכה הדדיים עם הדבורים?

~ מה אם כל אחד מאיתנו יכול לעזור לאוכלוסיית הדבורים בעולם להשתקם?

~ מה אם היינו מבינים שהירקות והפירות שאנחנו כל כך אוהבים ייעלמו יחד עם הדבורים?

 

עם השאלות הללו אני מגיעה לקורס.הנה מה שהילמר כותב:

אני מזמין אתכםן לקורס מעשי לגידול דבורים ביתי. מטרת הקורס היא לרפא את הדבורים מתוך ראייה מעמיקה אל תוך החכמה של הישות הדבורית והקשר שלה לממלכת הצומח. בקורס נלמד על האבולוציה של הדבורים, על תפקידן המכריע ועל הסיבות להיעלמותן

נכיר את נקודת המבט הקונבנציונלית על גידול דבורים, נלמד את הדרך האורגנית ואת הדרך הביו–דינמית ונבין את ההבדלים בין השיטות השונות. נלמד איך ניתן לגדל דבורים בצורה ידידותית מכבדת ומרפאת, בכוורת קונבנציונלית, אפריקאית וביו–דינמית, על המחלות בקרב הדבורים והטיפול בהן, וכיצד ניתן להציל נחיל דבורים בטבע.

לבסוף נבנה כוורת, נבין איך רדיית דבש עובדת ונוכל לבחור האם נכון או לא נכון לנו לקחת מהמתוק הזה.

 

לוח זמנים לקורס:

04/02/14 ~ מפגש ראשון.

ניפגשות ל-4 שיעורים עיוניים בימי שלישי מ 18:00 עד 19:30, בסלון של עץבעיר

04/03/14 ~ המפגש החמישי יתקיים בסדנא(מיקום יימסר בהמשך) ובו ניבנה כוורת

14/03/14 ~ במפגש השישי והאחרון ניפגש בטבעון לסיור בכוורות של הילמר, מפגש זה יתקיים בבוקר יום שישי

 

תכנית הקורס:

במפגש הראשון נלמד על האנטומיה של הדבורה על אורגניזם הדבורית והחוקיות שלה, על האבולוציה של הדבורים,התפקיד המכריע שלהן בעולם הצומח,ועל ההיסטוריה של גידול דבורים.

במפגש השני נלמד על הסיבה ל“העלמות” (בעצם תמותת) הדבורים ועל ההבדל בין גידול דבורים ביו דינמי לגידול דבורים קונבנציונלי.

במפגש השלישי נלמד על החוקיות של הטבע. מדוע מופיעות המחלות, מה תפקידן של המחלות והטיפול בכל מחלה (וירוסים,טפילים,פטריות ובקטריות).

במפגש הרביעי ניצפה בסרט “מלכת השמש” על גידול דבורים קונבנציונלי, אורגני וביו–דינמי (הסרט באנגלית ללא כתוביות בעברית).

במפגש החמישי נבנה את הכוורת שלנו! נקיים דיון פתוח לשאלות ותשובות.

המפגש השישי הוא בעצם סיור במכוורת ביו דינמית (שישה סוגים שונים של כוורות) בקרית טבעון.

 

עלות הקורס:

1,400 ש“ח, מתוכם 200 ש“ח דמי הרשמה

כמו תמיד בעץ, אנחנו מוכנים ומזומנים לשיחה פתוחה על כסף. אם יש לכם בעייה איתו, אז דברו איתנו, כי אנחנו מכירים את הבעייה מקרוב ולא מוכנים שהכסף יפריד בינינו.

 

לינקים:

כאן ניתן לקרואמאמרים שכתב הילמר

האתר של הילמר

בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז

להתראות

תמי

 

אתמול בלילה יצאתי לאירוע חברתי, הצטרפה אלי חברה טובה שמזמן לא פגשתי, הפכה להיות הקניינית הראשית של מחלקת כלי הבית ברשת שאת שמה לא אזכיר מפאת אי רצון לקידום תאגידים. חשבתי שזו תהייה התאווררות נעימה אחרי יום שלם של עבודה אינטנסיבית על הכנס.

היה באמת מקסים. מלון בוטיק, אנשים יפים, ואוכל טבעוני נהדר.

השיחה התגלגלה, פגשתי א/נשים שאני מכירה, היה כיף, אבל משהו הטריד והטריד. אני יודעת שהוא הטריד את כו–לם, אבל הם התעלמו. היה בי את החלק הזה שרצה גם כן להתעלם. שרצה להיות כמו כולם. אבל כרגיל לא יכולתי לעמוד בזה.

“לאן הולכים כל הכלים הללו?” שאלתי את אחת המגישות החינניות. היא הייתה ממוקדת מטרה והשאלה יוצאת הדופן שלי קצת בלבלה אותה – “לא יודעת“.

“אתם זורקים אותם?”

“כן. כן.” אצה רצה לדרכה

שאלתי גם את הילדים שהיו גם הם עסוקים עד מאוד. חברים של המשפחה, חמודים!

“תשאלי את המפיקה, הנה היא!”

המפיקה, שגם אותה איכשהו הכרתי, חיבבה את השאלה שלי, אבל באמת שהיו לה דברים אחרים להתעסק איתם עכשיו.

שוב היססתי. האם זה לגיטימי לעבור את הסף? פשוט להיכנס לחדר האחורי?

חשבתי על כל כפיות העץ היפות הללו. חשבתי על הבמבוקים היפים שהן היו, חשבתי על הבור בנגב, חשבתי על מוס חלווה.

בפעם הבאה שהדלת נפתחה, חברתי הטובה ואני, הופ, חצינו את הקווים.

פתאום, עולם הפוך. ארגזים מלאים באשפה, מלא מלא כלים, והמגישות היפות יוצאות אלינו עם מגשים של כלים מלוכלכים ומפיות, אלפי מפיות, חלקן נקיות לגמרי, חלקן ניגבו רק מעט, הרבה כלים רב פעמיים, שיישטפו ויוחזרו לשימוש שוב ושוב. והמון המון המון כלי במבוק חמודים – כפות כפיות ומזלגות, שבילו בפיותיהם של אנשים טובי לב לשלושה ארבעה ביסים מעודנים, והופ לזבל!

לזבל ממש – לחירייה ומשם לבור בנגב, אם למישהו יש עדיין אשליות לגבי “כלים מתכלים“.

ואנחנו, מוקדם יותר באותו היום שברנו את הראש “איך נגיש את מוס החלווה שלנו?” חשבנו להגישו בקליפות של חצאי תפוז מיובשות, “אבל מאיפה יהיו לנו כפיות??”

והנה הן, מאות כפיות חמודות, בדרכן הבטוחה להפוך לזיהום.

העולם שלנו מאוד

מאוד משונה

אספנו את כל מה שיכולנו לאסוף

ואחר כך הגיעו גם קעריות הפלסטיק המהודרות, חד פעמיות לגמרי גם הן. אספנו גם אותן!

לאורך כל התהליך קיבלנו קריאות עידוד ותמיכה מכל המעורבים, מהמפיקה, מהמגישות, ממנהל העבודה ומהילדים, כולם שמחו לעזור לנו. זה הראה לי משהו על התודעה האנושית וכמה אנחנו קרובים לשינוי הגורף. כולם יודעים ש“זה לא בסדר“, כולם בהדחקה בקשר לזה, וכשהם רואים משהו טוב שנעשה, הם שמחים לעזור! זה היה מלבב!

בשלב השלישי של הערב, חזרנו פנימה. חשבתי ששם אני אתנהג כמו בן אדם, אבל כבר לא יכולתי. התחלתי לפנות ישר מהשולחנות. עכשיו זה היה עוד יותר חכם – עזרתי לצוות בפינוי. הא~נשים היפות הסתכלו עלי במבטים קצת משונים, אבל היה זוג אחד ששבר את הקרח והתחיל לדבר איתי באהדה רבה שגרמה לי לא להצטער בכלל על המחסור שלי בגבולות. כשהבחור סיים את הקינוח הוא רץ אלי עם הכפית!

בסופו של דבר יצאנו משם עם שתי קופסאות עמוסות בכל מה שאנחנו זקוקים לו לקייטרינג של הכנס ויותר, חברתי יצאה מסופקת: “ידעתי שמחכה לי הרפתקאה איתך”, ואני מקווה שכמה מהאורחות יצאו עם איזה סימן שאלה מעניין, בנוסף לחיוך על השפתיים.

ואם מישהו מוטרד בענייני ניקיון, לא הלכתי לישון לפני שכל הכפיות נשטפו היטב, נוגבו, והונחו במייבש המזון לייבוש מוחלט (אם אין לחות, אין חיים, כלומר אין חיידקים, זה די פשוט).