Monthly Archives: January 2014

בזזזזזזזזזזזזז… קורס דבוראות מתחיל ביום שלישי הבא ואני מתרגשת

 אז הכנס עבר, ועכשיו אני מתרגשת מכמה קורסים שנפתחים בעץ, ביניהם הקורס לדבוראות ביודינאמית עם הילמר קונמן.

ביום ההולדת של בני, לפני מספר שבועות, ביקרנו בטבעון והלכנו לראות את הכוורות של הילמר. גילינו עולם שלם. ידעתי שזה שם, זה הטריד אותי, והנה נפתחה לי דלת להבין באמת מה קורה עם הדבורים בעולם, ולהירתם לעזרתן (לעזרתינו!).

אם מישהי עדיין מבולבלת, אין דבש בבית והוא לא חסר לי בתפריט. הכוונה של הקורס והסיבה שאני משתתפת בו היא הרצון להבין מה קורה עם הדבורים.

הילמר מגדל דבורים מתוך התמקדות בריפוי, ובשום אופן לא בצריכת דבש. המפגש איתו ועם הכוורות שלו הוא מפעים ומרגש.

הנה כמה דברים שאנחנו יודעים על דבורים“:

~ הדבורים חשובות להאבקת, כלומר לריבוי, כלומר להמשכיות, של צמחים רבים, ביניהם מגוון עצום של צמחים שמהם אנו ניזונים, במילים אחרות, הפירות והירקות שאנחנו כל כך אוהבות.

~ הדבורים נעלמות“, שזה מין מילה יפה ומסתורית משהו למתות

~ הן מתות, משהו ממית אותן. מה?
~
טבעונים וטבעוניות מתוקות לא אוכלות דבש ומוצריו מתוך רצון להימנע מניצול דבורים.

הנה כמה שאלות שמטרידות אותי:

~ מה אם, מרב רצון להתחשב, אנחנו בעצם נמנעים מיחסי אמון ותמיכה הדדיים עם הדבורים?

~ מה אם כל אחד מאיתנו יכול לעזור לאוכלוסיית הדבורים בעולם להשתקם?

~ מה אם היינו מבינים שהירקות והפירות שאנחנו כל כך אוהבים ייעלמו יחד עם הדבורים?

 

עם השאלות הללו אני מגיעה לקורס.הנה מה שהילמר כותב:

אני מזמין אתכםן לקורס מעשי לגידול דבורים ביתי. מטרת הקורס היא לרפא את הדבורים מתוך ראייה מעמיקה אל תוך החכמה של הישות הדבורית והקשר שלה לממלכת הצומח. בקורס נלמד על האבולוציה של הדבורים, על תפקידן המכריע ועל הסיבות להיעלמותן

נכיר את נקודת המבט הקונבנציונלית על גידול דבורים, נלמד את הדרך האורגנית ואת הדרך הביודינמית ונבין את ההבדלים בין השיטות השונות. נלמד איך ניתן לגדל דבורים בצורה ידידותית מכבדת ומרפאת, בכוורת קונבנציונלית, אפריקאית וביודינמית, על המחלות בקרב הדבורים והטיפול בהן, וכיצד ניתן להציל נחיל דבורים בטבע.

לבסוף נבנה כוורת, נבין איך רדיית דבש עובדת ונוכל לבחור האם נכון או לא נכון לנו לקחת מהמתוק הזה.

 

לוח זמנים לקורס:

04/02/14 ~ מפגש ראשון.

ניפגשות ל-4 שיעורים עיוניים בימי שלישי מ 18:00 עד 19:30, בסלון של עץבעיר

04/03/14 ~ המפגש החמישי יתקיים בסדנא(מיקום יימסר בהמשך) ובו ניבנה כוורת

14/03/14 ~ במפגש השישי והאחרון ניפגש בטבעון לסיור בכוורות של הילמר, מפגש זה יתקיים בבוקר יום שישי

 

תכנית הקורס:

במפגש הראשון נלמד על האנטומיה של הדבורה על אורגניזם הדבורית והחוקיות שלה, על האבולוציה של הדבורים,התפקיד המכריע שלהן בעולם הצומח,ועל ההיסטוריה של גידול דבורים.

במפגש השני נלמד על הסיבה להעלמות” (בעצם תמותת) הדבורים ועל ההבדל בין גידול דבורים ביו דינמי לגידול דבורים קונבנציונלי.

במפגש השלישי נלמד על החוקיות של הטבע. מדוע מופיעות המחלות, מה תפקידן של המחלות והטיפול בכל מחלה (וירוסים,טפילים,פטריות ובקטריות).

במפגש הרביעי ניצפה בסרט מלכת השמשעל גידול דבורים קונבנציונלי, אורגני וביודינמי (הסרט באנגלית ללא כתוביות בעברית).

במפגש החמישי נבנה את הכוורת שלנו! נקיים דיון פתוח לשאלות ותשובות.

המפגש השישי הוא בעצם סיור במכוורת ביו דינמית (שישה סוגים שונים של כוורות) בקרית טבעון.

 

עלות הקורס:

1,400 שח, מתוכם 200 שח דמי הרשמה

כמו תמיד בעץ, אנחנו מוכנים ומזומנים לשיחה פתוחה על כסף. אם יש לכם בעייה איתו, אז דברו איתנו, כי אנחנו מכירים את הבעייה מקרוב ולא מוכנים שהכסף יפריד בינינו.

 

לינקים:

כאן ניתן לקרואמאמרים שכתב הילמר

האתר של הילמר

בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז

להתראות

תמי

 

זן ואמנות הרב פעמיות

אתמול בלילה יצאתי לאירוע חברתי, הצטרפה אלי חברה טובה שמזמן לא פגשתי, הפכה להיות הקניינית הראשית של מחלקת כלי הבית ברשת שאת שמה לא אזכיר מפאת אי רצון לקידום תאגידים. חשבתי שזו תהייה התאווררות נעימה אחרי יום שלם של עבודה אינטנסיבית על הכנס.

היה באמת מקסים. מלון בוטיק, אנשים יפים, ואוכל טבעוני נהדר.

השיחה התגלגלה, פגשתי א/נשים שאני מכירה, היה כיף, אבל משהו הטריד והטריד. אני יודעת שהוא הטריד את כולם, אבל הם התעלמו. היה בי את החלק הזה שרצה גם כן להתעלם. שרצה להיות כמו כולם. אבל כרגיל לא יכולתי לעמוד בזה.

לאן הולכים כל הכלים הללו?” שאלתי את אחת המגישות החינניות. היא הייתה ממוקדת מטרה והשאלה יוצאת הדופן שלי קצת בלבלה אותה – “לא יודעת“.

אתם זורקים אותם?”

כן. כן.” אצה רצה לדרכה

שאלתי גם את הילדים שהיו גם הם עסוקים עד מאוד. חברים של המשפחה, חמודים!

תשאלי את המפיקה, הנה היא!”

המפיקה, שגם אותה איכשהו הכרתי, חיבבה את השאלה שלי, אבל באמת שהיו לה דברים אחרים להתעסק איתם עכשיו.

שוב היססתי. האם זה לגיטימי לעבור את הסף? פשוט להיכנס לחדר האחורי?

חשבתי על כל כפיות העץ היפות הללו. חשבתי על הבמבוקים היפים שהן היו, חשבתי על הבור בנגב, חשבתי על מוס חלווה.

בפעם הבאה שהדלת נפתחה, חברתי הטובה ואני, הופ, חצינו את הקווים.

פתאום, עולם הפוך. ארגזים מלאים באשפה, מלא מלא כלים, והמגישות היפות יוצאות אלינו עם מגשים של כלים מלוכלכים ומפיות, אלפי מפיות, חלקן נקיות לגמרי, חלקן ניגבו רק מעט, הרבה כלים רב פעמיים, שיישטפו ויוחזרו לשימוש שוב ושוב. והמון המון המון כלי במבוק חמודים – כפות כפיות ומזלגות, שבילו בפיותיהם של אנשים טובי לב לשלושה ארבעה ביסים מעודנים, והופ לזבל!

לזבל ממש – לחירייה ומשם לבור בנגב, אם למישהו יש עדיין אשליות לגבי כלים מתכלים“.

ואנחנו, מוקדם יותר באותו היום שברנו את הראש איך נגיש את מוס החלווה שלנו?” חשבנו להגישו בקליפות של חצאי תפוז מיובשות, “אבל מאיפה יהיו לנו כפיות??”

והנה הן, מאות כפיות חמודות, בדרכן הבטוחה להפוך לזיהום.

העולם שלנו מאוד

מאוד משונה

אספנו את כל מה שיכולנו לאסוף

ואחר כך הגיעו גם קעריות הפלסטיק המהודרות, חד פעמיות לגמרי גם הן. אספנו גם אותן!

לאורך כל התהליך קיבלנו קריאות עידוד ותמיכה מכל המעורבים, מהמפיקה, מהמגישות, ממנהל העבודה ומהילדים, כולם שמחו לעזור לנו. זה הראה לי משהו על התודעה האנושית וכמה אנחנו קרובים לשינוי הגורף. כולם יודעים שזה לא בסדר“, כולם בהדחקה בקשר לזה, וכשהם רואים משהו טוב שנעשה, הם שמחים לעזור! זה היה מלבב!

בשלב השלישי של הערב, חזרנו פנימה. חשבתי ששם אני אתנהג כמו בן אדם, אבל כבר לא יכולתי. התחלתי לפנות ישר מהשולחנות. עכשיו זה היה עוד יותר חכם – עזרתי לצוות בפינוי. הא~נשים היפות הסתכלו עלי במבטים קצת משונים, אבל היה זוג אחד ששבר את הקרח והתחיל לדבר איתי באהדה רבה שגרמה לי לא להצטער בכלל על המחסור שלי בגבולות. כשהבחור סיים את הקינוח הוא רץ אלי עם הכפית!

בסופו של דבר יצאנו משם עם שתי קופסאות עמוסות בכל מה שאנחנו זקוקים לו לקייטרינג של הכנס ויותר, חברתי יצאה מסופקת: “ידעתי שמחכה לי הרפתקאה איתך”, ואני מקווה שכמה מהאורחות יצאו עם איזה סימן שאלה מעניין, בנוסף לחיוך על השפתיים.

ואם מישהו מוטרד בענייני ניקיון, לא הלכתי לישון לפני שכל הכפיות נשטפו היטב, נוגבו, והונחו במייבש המזCityTree_spoons_01ון לייבוש מוחלט (אם אין לחות, אין חיים, כלומר אין חיידקים, זה די פשוט).

 

התמכרויות קטנות והקשר שלהן לניפרדות

(התובנה שבטקסט לקוחה הישר מצארלס אייזנשטיין, וכתבתי אותו כהכנה לתכנית רדיו של זהר צמח, שבה השתתפתי, אפשר לשמוע כאן, תודה לזהר!)

מאיפה באה ההתמכרות? מההפרדה.

מכורות לשוקולד או מחוברות אליו?

מכורות לשוקולד או מחוברות אליו?

בתרבות שלנו, מוקדם מאוד בהתפתחות שלנו כבני אדם אנחנו מוגדרים כאינדיוידואלומתבקשים ללמוד לדאוג לעצמינו“, אנחנו מופרדים מהידיעה שאיתה אנחנו מגיעים לעולם שהכל הוא אנישאני מחוברת לכל דבר, וש”הכל” הוא לטובתי, הכל דואג לי. פתאום אני מוגדרת כישות ניפרדת, ואני חווה אובדן: האדמה, בני האדם, החיות והצמחים הם לא אני, הם ישויות נפרדות ויש להם אינטרסים שונים משלי, הם לא כאן בשביל לדאוג לי ואני לא אמורה לדאוג להם, אני אמורה לדאוג רק לעצמי.

התרבות שלנו מלמדת אותנו להיות כוחניים ביחס שלנו לכל מה שניפרד מאיתנו: לנצל לתועלתינו, להשמיד מה שלא מועיל לנו, להאמין שאם לא נשמיד נושמד, ולבסוף, מלמדים אותנו שאם יהיה לנו כסף נוכל לקנות דברים ולהפוך אותם לשלי“. זו נחמה מאוד גדולה, אך לא מספקת. הקרע האמיתי שלנו לא מתאחה, וככל שאנחנו מתבגרים, צוברים רכוש, אוכלים ושותים, יוצרים קשרים זוגיים, הצורך שלנו בחיבור לא בא על סיפוקו.

להיות בעלים של משהו, לצרוך משהו, הוא פיצוי שבא למלא את החלל שנוצר כשהופרדנו מסביבתנו. אבל כל עוד אנחנו בתודעת נפרדות, החלל נישאר וכאן ההתמכרות ניכנסת לתמונה.

לא עד שנלמד מחדש לראות שאנחנו חלק ממכלול שלם, ושהמכלול דואג לנו.

במקור, “צריכההיא פעולה אשר באה לספק צורך אמיתי. כל יצור חי צורך משאבים מסביבתו כדי לשגשג בה. הקרע, הייחודי לבני האדם, מוביל אותנו לצרוך משאבים בלי קשר לצרכים האמתיים שלנו. זוהי ההתמכרות. התמכרות היא צריכה של חומר או רגש שאין לה חיבור לצורך האמיתי. למשל, אנחנו אכן זקוקים למים, אבל אפשר להתמכר ולשתות יותר מדי! אנחנו אכן זקוקים למזון, אבל כמובן שאנחנו מכורים לו כי אנחנו אוכלים בלי קשר לצורך האמתי של הגוף במזון. כולנו מכירים את הבור שבבטןזה שאף פעם אי אפשר לסתום“.

בטבע אין בעלותואין צריכה מופרזת שלא לצורך, כי הטבע לא מופרד מהטבע, וכל יצורי הטבע הם נטולי תודעת ניפרדות. הם חלק ממערכת החיים.

גם בקהילות מסורתיות (לדאק בהודו למשל) ניתן לראות חיבור של האדם לסביבה ולקהילה שהוא חיבור מלא והרמוני, ואכן מקרים של התמכרות והמחלות הנובעות ממנה הם נדירים עד בלתי קיימים.

הנושא הוא רחב, ואנחנו בעץבעיר חוקרים אותו גם בחיי היום יום וגם במפגשי למידה, דרך העיסוק בחיי קהילה, בתזונה, בכסף ובבעלות“. תוך כדי פיתוח חיי קהילה אנחנו שמים לב לשינוי בתפיסת הבעלות שלנו, הצורך שלנו בפרטיות“, “זוגיות“, “בטחון כלכלי“, נמצא נתחת לזכוכית המגדלת ואנחנו לומדים את הצרכים הללו ובודקים את הלגיטימיות שלהם ואת הגבולות המדוייקים שלהם.

בכנס עץבעיר לחיבור, שיתקיים בעוד שבועיים, ב-17 בינואר, נתמקד במושג הבעלות דרך 4 פריזמות, ונפתח את הבמה (בית פליציה בלומנטל) למפגשים שיעוררו השראה לשינויים מעשיים.

4 הפריזמות:

המקור של הנפרדות – מתי זה התחיל?

המקום של הנפרדות וגם החיבור – בראש של כל אחד מאיתנו

הבעלות שבזוגיות והשחרור שלה כמפתח לשלום בעולם

הבעלות על בתים והשחרור שלה כמפתח לקיימות